שמי מנחם זיבצנר, יזם סדרתי, מוזיקאי, עיתונאי ומכור לאופניים. בלוג זה מרכז חדשות, כתבות שפורסמו במגזיני אופניים מודפסים ואלקטרוניים, קומץ מחשבות על זן רכיבת אופני השטח אליה התמכרנו והרהורים בגובה הכידון על מגוון נושאים ואנשים...
// 09.06.2010 // 4 תגובות » // בלוגינג, חדשות, כל הפוסטים, רסיסי רשת
בטכס חלוקת הפרסים של משחק הרשת רודי פרוג'קט…פרוג'קט נפרדנו סופית מרודיק פבלנקו, הדמות הבידיונית שסחפה את ענף האופנים במערכונים וצחוקים היסטריים בחודש האחרון ופגשנו את חן וודה השחקן האגדי שגילם אותו.
// 06.05.2010 // 2 תגובות » // חדשות, כל הפוסטים
האם הרוכבים ביערות יתחילו לזמזם בקרוב בצורה בלתי נשלטת We're Gonna Rud'it Rud'it?
קמפיין חסר תקדים בענף האופניים הישראלי. מצחיק, הורס מה שתרצו. פשוט להחזיק את הבטן. רודיק הרומני מזמין אותכם הרוכבים/ות למשחק האונליין ראליטי-שטח הראשון שמוקדש כולו לרוכבי ארץ ישראל, בסיומו צוות אחד יזכה בטיול רכיבה בחו"ל.
// 29.04.2010 // 3 תגובות » // חדשות, כל הפוסטים
מספר הרוכבים על אופני הרים בישראל עולה בשנים האחרונות בקצב מסחרר ועל כך יעידו אין ספור של אירועי אופניים, יוזמות, חידושים, בניית תשתיות מאסיביות, רבבות רוכבים מדי שבוע ואפילו תערוכה שנתית לאומית בגני התערוכה.
// 26.02.2010 // אין תגובות » // בלוגינג, כל הפוסטים, רסיסי רשת
ליאור דיין, צלם מקצועי, רוכב, פייטן בנשמתו והידוע בכינויו "באעםגרביים" בסרט חביב על חורף בגליקסון.
אני אהבתי…
// 13.01.2010 // 3 תגובות » // בלוגינג, כל הפוסטים, רסיסי רשת
במגזין ה"ארץ" התפרסם 
מחקר שממפה לנו את התופעה שמזמן אנו עדים לה. יער בן שמן מתפוצץ ממכוניות בשישישבת, אנחנו רוכבים מזמן בסינגלי אנדרגראונד, חנויות נפתחות השכם לבוקרו, סינגלים נסללים ע"י קק"ל בקצב מדבק והסצנה האינטרנטית גועשת. (המשך…)
// 20.11.2009 // 16 תגובות » // בלוגינג, כל הפוסטים, רכיבות
יש לי חלק חסר בפאזל. בלאק אאוט. כמה עשרות שניות שאנלא זוכר כלום. עמית סיפר לי שהוא נלחץ מאוד, ושאלו היו 15-30 שניות בין הארוכות בחייו כי שכבתי על האדמה ללא הכרה וחירחרתי.
מקור החירחור באיבוד האויר הפתאומי מהריאות עקב הנפילה, אבל עמית שבאותו רגע ראה אותי מתערבל ומתרסק עם אופני ללא סיבה נראית לעין, חשב דברים אחרים לגמרי.
// 17.11.2009 // אין תגובות » // בלוגינג, כל הפוסטים, רכיבות
יש את הימים האלו שאני חוזר עם זנב בין הרגליים ולא מבין איך בכלל יצאתי מהבית. כלומר כן מבין, כי הרי כבר למדתי שיש קשר קלוש בלבד בין התחושה בבוקר בדרך לרכיבה לבין האופוריה שאחריה.
ההתמכרות שלי עדיין מצליחה להוציא אותי מהמיטה בגלל התמורה שהשראתה כה קלושה ב5:30 בבוקר, למרות ההשכמות הקבועות של איתי ב5:00 והביקורים של איתמר שמתגנב למיטתנו עם חום שאפשר לטגן עליו ביצה. אני עדיין זוכר שכייף, שכדאי, שאני חייב לקום, למלא מים, להכין את הציוד בחיילות, לספור בתת הכרה שלקחתי הכל כולל כפפות ולצאת הלום ומטושטש לאוטו.
