בגובה הכידון

מנפאל לשחרות, כולנו צוענים

// 30.05.2010 // // בלוגינג, כל הפוסטים, רכיבות

עם נודד הוא עם רוכבי האופניים. כמעט ושכחתי כמה כמה סיפורים ומעשיות אפשר לאסוף בשעה וחצי ומכיון שכך, מדוע העם הזה ועולם האופניים בכלל אהובים עלי ביותר.

(המשך…)

בדד

// 03.02.2010 // // בלוגינג, כל הפוסטים, רכיבות

"בדד, במשעול אל האין
בדד, בנתיב ללא כלום"

(המשך…)

למי להשאיר את הצ'ק?

// 08.01.2010 // // בלוגינג, כל הפוסטים, רכיבות

שעה וחצי לקח לי לעזוב את החניה בבן שמן אחרי רכיבת הבוקר. הוזמנתי ספונטאנית למסיבת יומולדת למליסה שאותה חגגו השועלים אחרי רכיבה. החלפתי שלומות ודחקות עם יובי זיו ואביק. המשכתי בפטפוטים על שלדות וזויות עם ארז וגלעד שמתאמנים ל BCRace, ממש אירוע – לא ידעתי למי להביא את הצ'ק:-) (המשך…)

כמה נמוך אפשר לרדת

// 03.01.2010 // // בלוגינג, כל הפוסטים, רכיבות

השלדה שבורה באופני שבילים, הקליפר של הברקס האחורי באופני הדאונהיל נפח את נשמתו והצמיג הקדמי באופני הZoola סינגל ספיד שלי שאיתם אני מרבה לרכוב באחרונה, נחתך בברוטאלית מבזנט רע בפארק קנדה אתמול.

How low can you get?

(המשך…)

Back to Basics – אחרי הגשם בבן שמן

// 19.12.2009 // // בלוגינג, כל הפוסטים, רכיבות

עם אופני הזולה שלי

כמה שאני מחכה לתקופה הזו. אולי לא כל שנה זה כמו ב2007, שבה ביליתי עם קומץ משוגעים לא מעט ברכיבות בגשם שוטף. אבל כן, יש זמן שכזה לרכיבות חורף עם סינגל ספיד. האופניים ללא הילוכים, אין חשש לנזק עקב בוץ דביק ולכן סינגל-ספידרים רבים יעדיפו לרכוב בתנאים שרוכבים רגילים יעדיפו להשאר בבית.

חוויה בסיסית. כזאת שאני חייב לחוות אותה כל שנה. בלעדיה חסר לי משהו וקשה להסביר. אין ספק שתקופה זו של השנה מעלה בי ציפיות עצומות.

(המשך…)

אובדן הכרה

// 20.11.2009 // // בלוגינג, כל הפוסטים, רכיבות

יש לי חלק חסר בפאזל. בלאק אאוט. כמה עשרות שניות שאנלא זוכר כלום. עמית סיפר לי שהוא נלחץ מאוד, ושאלו היו 15-30 שניות בין הארוכות בחייו כי שכבתי על האדמה ללא הכרה וחירחרתי.

מקור החירחור באיבוד האויר הפתאומי מהריאות עקב הנפילה,  אבל עמית שבאותו רגע ראה אותי מתערבל ומתרסק עם אופני ללא סיבה נראית לעין, חשב דברים אחרים לגמרי.

(המשך…)

כרוניקה של רכיבה ידועה מראש

// 17.11.2009 // // בלוגינג, כל הפוסטים, רכיבות

יש את הימים האלו שאני חוזר עם זנב בין הרגליים ולא מבין איך בכלל יצאתי מהבית. כלומר כן מבין, כי הרי כבר למדתי שיש קשר קלוש בלבד בין התחושה בבוקר בדרך לרכיבה לבין האופוריה שאחריה.

ההתמכרות שלי עדיין מצליחה להוציא אותי מהמיטה בגלל התמורה שהשראתה כה קלושה ב5:30 בבוקר, למרות ההשכמות הקבועות של איתי ב5:00 והביקורים של איתמר שמתגנב למיטתנו עם חום שאפשר לטגן עליו ביצה. אני עדיין זוכר שכייף, שכדאי, שאני חייב לקום, למלא מים, להכין את הציוד בחיילות, לספור בתת הכרה שלקחתי הכל כולל כפפות ולצאת הלום ומטושטש לאוטו.

(המשך…)