מנחם זיבצנר

בחירות 2010 בקומונת אול מאונטיין

// 21.02.2010 // בלוגינג, כל הפוסטים, רסיסי רשת

היסטוריה?

לראשונה לאחר כמה שנים שבהם הפכה קומונת האול מאונטיין מספין אוף של כמה רוכבים בפורום טיולי אופניים בתפוז, לסצנה הגדולה ביותר ברשת בענף האופניים, מתקיימת מערכת בחירות חופשית למנהלי הקומונה.

מאז אותם ימים רומנטיים ב-2006 שבהם עברו בין לילה כמאה רוכבים והקימו את הקומונה, שהיא בעצם פורום בניהול עצמי, פלטפורמה שהציעה הנהלת תפוז, כיהנו בה כמה דורות של מנהלים שפיתחו תורה שבע"פ שכללה גם התמודדות עם פרסום חינם וגורמים מסחריים שיכולים גם הם להשתתף בדיונים.

כיום מונה הקומונה כמה מאות חברים רשומים ומוערך שכמה אלפים בודדים משתתפים בה כצופים בלבד. הייחודיות שלה נעה מהעובדה שבעבר שימשה מעין "מערה חשמלית" כפי שהגדירו אותה מקימיה, לבין העובדה שהיא המקום היחידי בסצנה שבה גורמים מסחריים מהענף יכולים להשתתף באופן פרטי ביחד עם הלקוחות שלהם ברכיבות ודיונים בגובה העיניים. ההכרויות של רוב פעילי הקומונה מבוססות גם על הכרות אישית בשטח מרכיבות ומהענף. מעט מאוד אנונימיים פעילים בה אם בכלל.

עם הזמן צמחו ויצאו מן הקומונה קומונות נוספות קטנות יותר, סביב תחומי עניין של סינגל ספיד, רכיבות אפיק וקבוצות של רוכבים שאוהבים לרכוב ולקשקש ביחד בקבוצות יותר קטנות ואנטימיות.

הקומונה גועשת, זמן בחירות

בתקופה האחרונה נתגלעו לא מעט חילוקי דעות בקשר לתרבות דיון ואותו תחום ה"אפור" בו גורמים מסחריים מתפקדים כאנשים פרטיים כאשר הודעות תמימות שלהם יכולות או לא להתפרש כפרסומות גם אם לא התכוונו לזאת.

על רקע זה קרו מספר דברים בפברואר 2010

• המנהלים הקיימים התפטרו בבת אחת מניהול הקומונה
• ארבעה מנהלים חדשים מונו לראשונה בבחירות חופשיות ופומביות
• התקבל תקנון כתוב

רוח הגולשים

חברי הקומונה הביעו תמיכה גורפת בהשתתפות פעילה בבחירות של מועמדים שהציעו עצמם + מצע, ובחרו בארבעה מנהלים בתוך שרשור אחד הגדולים שנצפה. גם התקנון עלה להצבעה לאחר דיון ער שבו הובעו דעות נגד ובעד התקנון. הטענה-נגד העיקרית הייתה שהקומונה לא צריכה תקנון כתוב וזאת למרות שהתקנון בעצם קיים כתורה שבע"פ, זה נתפס כמעין אובדן התמימות ואפשר להסתדר בלי זה. הטענה-בעד היא שהתקנון במילא קיים והתקופה האחרונה הדגימה את הצורך בכתיבתו ככלי למנהלים וכניסיון לבאר את אותם נושאים שסביבם עלו הויכוחים.

מדוע זה בכלל מעניין? רבולוציה…

בימים הראשונים קסמה בעיקר לחברי הקומונה הרוח החופשית והאינטימיות הרבה ששררה בין החברים שגם חלקו ביחד לא מעט חוויות רכיבה בשטח. ההכרויות היו מבוססות בעיקר על הכרות אישית והקומונה הייתה גם מוקד לקביעת רכיבות ומפגשים שמנו רוכבים רבים. כמו כל חבורת גברים, היה אפשר "להפליץ חופשי במערה החשמלית", לדבר על מה שבא ולהרגיש בין חברים. היום מונה הקומונה כמעט 400 חברים פעילים וזה אומר שנהיה צפוף באותה מערה וקשה עד בלתי אפשרי לשחזר את אותה תקופה רומנטית של הימים הראשונים. הותיקים מונים כמה עשרות בודדות אם כי הם עדיין מאוד פעילים, אך נוספו לא מעט רוכבים שהם בבחינת דור "שלא ידע את יוסף".

כאשר סוגרים כמה מאות אנשים בחדר קטן, מתגבשים להם חוקים. ואכן ברבות הימים צצו להם נורמות שמטפלות בעיקר בנושאים של ויסות פרסומות חינם, תרבות דיון וגילוי נאות של גורמים מסחריים שמתפקדים בקומונה כאנשים פרטיים ובכייף.

הקומונה עברה כמה מהפכות אחר זאת שהובילה את הקמתה ואין ספק שקורים בה תהליכים כמו שקורה בכל קבוצה גדולה שמתגבשת לה סביב עניין משותף כזה או אחר. קצת סוציולוגי אה? ובכן לא המצאנו את זה.

מה שמעניין במיוחד הוא ששאר הקהיליות הקיימות ברשת פועלות ללא הפרעה תחת חוקים ותקנון ארוך ומייגע ממארח האתר. בקומונה לעומת זאת בפעם הראשונה בענף, הנורמות צומחות מתוך הקהילה עצמה.

מדוע זה בכלל מעניין…אותי?

ההנני אחד מהפעילים הותיקים, אך למעט מאוד ידוע אם בכלל מה מידת מעורבותי המלאה. חיבתי הגדולה לעניין היא רבה, מה שגורם לי לאכפתיות כפייתית שלפעמים נמאסת גם עלי:-). לכן אני עוסק בזמני הפנוי ובהתנדבות ויש לציין שאני לא היחיד! ניהלתי, גייסתי מנהלים כשהיה צורך, עיצבתי את לוגו הקומונה, יזמתי והפקתי בעזרתם של חברים סדרה של מפגשי הקומונה שהפכו גם לתחרויות סופר-די ובזמן ה"פנוי", נתתי מענה לטלפונים ופגישות עם מנהלים טריים שמחפשים עצה טובה.

וחשוב היה גם להרים טלפון להגיד מילה טובה בעת צרה, אולי הכי חשוב.

מה השתנה עכשיו? התובנה שדי. עם כל הכבוד, אף אחד באמת לא מינה אותי. למרות שיש לי יכולת שלא נותנת לי מנוח ומאיצה בי לייצר ייזמויות רבות, צריך לזכור בנוסף שלפעמים הפרה יותר רוצה להניק…אבל אי אפשר ללכת בלי "למסור את המפתחות" ולכן הרכבתי תקנון כתוב והעלתי אותו להצעה. התקבל.

אפילוג

למרות קולות שפנו אלי לחזור לניהול הקומונה בשנה האחרונה, התובנה הכי גדולה שלי היא שיזמות, מנהיגות והובלה מלווה בבדידותו של הרץ למרחקים ארוכים. פעלתי בואקום של עשייה, שבה פועלם של מעטים משפיע על רבים. זה היה נכון בזמנו, אבל כעת?

באוירה של בחירות חופשיות, אין מקום ליזמות הפרטית שלי יותר. אם ארצה אי פעם לעסוק שוב בעזרה לקומונה, אציע את עצמי כמועמד. ובנתיים? שחררתי:-) יש כאלו שיגידו "ברוך שפטרנו" יש כאלו שיגידו "חבל" אבל מה שמשנה באמת לבסוף היא האמת הפנימית שלי. ודי.