בגובה הכידון

באמת יצא הפוך על הפוך כמו שאילן אמר. הוא גם אמר לפני חודשיים שהפציעה תעלה לי כסף בגלל חיידק השידרוגיטיס. צדק. בסופו של תהליך בו הרכבתי ופירקתי בדמיוני כל קומבינציית אופניים אפשרית אצלי באורווה, וגם שקלתי לרכוש כל מני אופניים מוכנים, הזמנתי בפרץ ספונטאניות את שלדת הכרומולי של ברנט, הבחור שגר ליד Mansfield, UK ושמתכנן שלדות בביתן הקטן מאחורי ביתו. כחובב פנטזיות מכור, הוא טוען ש There can only be On-One בהשראת הסרט Highlander בכיכובו של כריסטופר למברדט הבלונדיני המלנכולי ושון קונרי מלך הסטייל. הזמנתי ועוד לא ידעתי איך אבצע. אבל בהחלט ידעתי מה.

השבר בכף ידי לא אפשר לי לעלות על אופניים במשך חודשיים. נסיונות לשלב פעילות בהליכה ו/או טריינרים למינהם נדונו לכשלון חרוץ, ולא יכולתי אלא לבהות ולפנטז על שרשורי הרכיבות באינטרנט ועל כל קפל קרקע לצידי הדרכים בעודי נוסע במכוניתי. אחרי כמעט חודשיים הערגה הגיעה לרמות קשות ומביכות. באותה תקופה ההתקדמות המשביעה רצון הרפואית מחד והחששות מפציעה חוזרת מאידך, הביאו אותי להחלטה לחזור לרכיבה באיזי. ככל שחשבתי על כך הבנתי שכדי לחזור אני צריך לחזור לנקודת הפתיחה שלי. לפני שנתיים בדיוק. קרוס קאונטרי על טרק 6500 בשביל ישראל ליד המושב בו גרתי בשש שנים האחרונות. לבד. כך התחלתי.

כמה שעות לאחר שהוציאו לי שתי סיכות פלאטינה ארוכות מכף ידי, התייצבתי לבד, ללא מגינים, חבוש בקסדת החצי המאובקה מהמחסן, לבוש באופנת אול-מאונטיין צנועה יענו מכנסי באגי ונעלי פרירייד, ויצאתי לדווש לראשונה אחרי חודשיים. כמו תפוח ראשון אחרי חודש של רעב. התענגתי על כל ביס. היה קצת מוזר, כל כך הרבה דברים ראשוניים שסדרתי לעצמי. תנוחת קרוס קאונטרי רכונה קדימה, אופניים קלות יחסית, ללא הילוכים, כושר לא ידוע, משקל עודף, יד במצב לא ברור וחוסר בטחון קל. אחרי כ15 דקות התחלתי להתרגל לתנוחה, וכבר לא התעסקתי בסינגל ספיד. הגוף השתלט על האינסטינקטים ופדל לבדו כאילו אומר "עזוב אחשלו, תן להוביל".יותר מאוחר העזתי לחשוב על טיפוס לנקודת התצפית של גבעת כח. מחצבה וכמה בונקרים ישנים, אולי 100 טיפוס לאורך כשני ק"מ, מתון ביותר. מספר מקומות לדווש מתפרץ לא משהו מיוחד, אבל אלו נראו לי קירות כשחשבתי על הס"ס. וואלה, עד למעלה בלי לעצור. אז נכון שהארבע ראשי טיפה יילל, והדופק היה גבוה, אבל בהתחשב בעובדה שלארכבתי חודשיים? מה נהייה?

הבנתי לבסוף למה. מדוע הייתי צריך לעזאזל לעשות לעצמי את זה. לחזור לרכיבה רכוב על ס"ס…כל בר דעת היה מושיב את עצמו עלהאופניים הכי מפנקות, ויש לי כאלו כמה זוגות. הבנתי שאני צריך לגעת בנקודת ההתחלה שלי, להתחיל מאפס. הס"ס מעצימות את התחושה לכמעט הרגשת ערום. שהרי בס"ס אין שום טכנולוגיות שחוצצות בינך לבין שורת התוצאה. צריך לטפס, קמים…מה שיפה שלא ממש חושבים על זה אחרי רכיבה או שתיים, הגוף כבר מתרגם את היכולות החדשות לשפה חדשה, מוסיקה אחרת, זרימה מסוג אחר.

"FREEDOM"