בגובה הכידון

עלילות חצי ושני שליש בבריטניה

// 05.12.2006 // כל הפוסטים, מגזינים

צלם: פליקס ברון, פורסם בירחון "אופניים" ספטמבר 2006

"ואל תשכחו שהדרומיים לשלטון…"

תוהים מה בדיוק לקחתי הבוקר? אלו בסך הכל ה"ניקים" בפורום ב"תפוז" של גיא גרינפלד הידוע בכינויו "חצי", ישי בן אור הידוע בכינויו "שני שליש" וצוף לביא הלא הוא "הדרומיים לשלטון", חבורה של בני 17 עמוסי טוטסטרון הגרים ורוכבים באיזור פרק בריטניה.

אם תסעו בכביש 38 המתפתל לו בניחותא בין בית שמש לבית גוברין, מעט לפני צומת האלה וקצת אחרי היישוב זכריה תוכלו להבחין מצד מערב לכביש בפארק בריטניה המשתרע לו מתל עזקה בצפון ועד יער משואה בדרום. כביש זה זרוע פנינים שנהפכו ברבות הימים לקלסיקה לכבישונים ושטיחונים כאחד כגון: מסילת ציון, אשתאול, יער קדושים והעליות בכביש לצובה ונס הרים. פארק בריטניה אכן מוכר ללא מעט רוכבים, אך האיזור החובק אותו פחות, למרות שחופן הוא לא מעט מסלולים מרהיבים ביופיים.

זכורה לי רכיבה אחת שהשאירה עלי רושם עז בהובלתו של אריה פישלר בפברואר השנה. מסלול שמתחיל ביישוב ליאון, מטפס ביער משואה לכוון תל גודד, חצה את כביש 38 מזרחה לחבל עדולם בכוון כללי ליישוב אדרת וחבר מעט לפני גדר ההפרדה לסינגל הארוך והמרהיב של יואב בהט שרץ לאורך כמעט 6 ק"מ בואכה בחזרה לגבעת ישעיהו. השקדיות שפרחו והאיזור רצוף החרבות העתיקות והטרסות הזכירו לנו את טוסקנה ביום טוב. מומלץ ביותר.

מבקרים בפארק בריטניה

ידוע זה מכבר שהחפץ בהובלה של רכיבה אתגרית בפרק בריטניה, יתקבל בהכנסת אורחים חמה אם רק יפנה לחבורת הנערים המשוייכת כל כך למקום והפעילה בפורום פרירייד/דאון היל ב"תפוז". חצי, הלא הוא גיא, וחבריו צוף וישי, יארחו אותכם בשמחה במגרש הבייתי שלהם, תוך כדי הפגנת מיומנויות רכיבה מרשימות והחלפת דחקות וצחוקים. פליקס ברון, עמיתי לראיון על תקן הצלם ואנוכי, קיבלנו את הזמנת האירוח בחום, עזבנו למספר שעות את עולמם של המבוגרים מוכה הקטיושות והחלפת המהלומות עם חיזבאללה בצפון הארץ, ופסענו משולבי יד לתוך עולמם של צעירי פארק בריטניה

"מנחם, אחרי, וקלוט את הקו שאני לוקח". חצי, כהרגלו, דואג למזדנבים, לקח חסות עלי ועל גופי הקודח שגררתי לרכיבה ונעלם כשד משחת בתוך גינת סלעים באחד הסינגלים. הספקת לקלוט את הקו שלו ושעטתי אחריו שוכח לרגע קט את החום הגבוה ומתמסר לתחושת הכייף המזוקקת של רכיבה טכנית מהירה על אופני זנב קשיח אגרסיבי, "מה לא עושים בשביל המדינה…". לא היתה שום ברירה אחרת לאור המצב אלא לקיים את הראיון באותו יום למרות מצבי, מה שרק הבליט את מה שזכרתי מהרכיבת ארוח בפארק בריטניה כשנה לפני בהובלת חצי. לא משנה מה היכולות הטכניות של כל אחד מהרוכבים או מצבו, כולם ירכבו כקבוצה, וחצי כמו מדריך מסור בצופים, ידאג למאסף, יתריע על בורות מסוכנים וידריך בצורה מקצועית ונעימה. נו יש לו את זה.

אט אט התחוור לנו שאנחנו רוכבים עם אלי רכיבה צעירים. צוף לביא, רוכב פעיל מגיל 13, זכה מקום ראשון בקטגוריית נוער בתחרות דאון היל האחרונה בבית קשת עם זמן של 1:48, שזה הזמן של בועז גורן מעז הרים במאסטרס א` או אם תרצו 9 שניות מהמקום הראשון בבוגרים וכללי של בן קדמי, 1:39. ישי וגיא חבריו אמנם לא מתהדרים בפודיומים, אבל בהחלט נמצאים בצמרת רוכבי הנוער ובדר"כ בתחרויות פור קרוס ודאון היל מאכלסים את המקומות רביעי חמישי ושישי בקטגוריות שלהם. כולם מדריכים בצובייק, ומשתדלים לרכוב 3-4 פעמים בשבוע בעיקר בתקופת החופש הגדול. צוף תזזיתי בטירוף וכל קפל קרקע בשביל לבן מפוהק ככל שיהיה מהווה תירוץ בשבילו לזמן אויר ואיזה סטופי קטן ומדוע לרכוב ישר אם אפשר לרכוב את זה בווילי . "חצי" הוא שד משחת שלוקח סיבובים פתוחים וסגורים בהשכבות מטורפות ורוכב כעת על ז"ק אגרסיבי עד שתגיע שילדת החלומות שלו. וישי הוא משהו בינהם, יותר שקול אבל לא פחות מהיר.

במגרש הביתי

החברה לקחו אותנו לסיבוב מייצג בשלל הסינגלים של פרק בריטניה. ויש בהחלט מה לתת בראש שם. גם לרוכבי ה-XC גם לרוכבי ה-All Mountain וה-Freeride הטכניים יותר. מסינגלים זורמים ומהירים עד למדרגות תלולות וגינות סלעים ארוכות, שבחירת קו נכון זה הדבר היחידי המבדיל בין שעיטה מבוקרת ומלאת אדרנלין לשתילת פנים מפוארת באדמה עם בכיה לדורות. הארד קור אמיתי, אה כן, ומיגון מומלץ בחום.

רצנו במהירות עותקת נשימה בשבילים לבנים ואספלט, מה שגרם לסנייק בייט עצבני בצמיג האחורי של גיא לאחר ריצה לא טובה על מעבר בקר. הסתובבנו בסינגלים מכל הסוגים, וצפינו בישי מדגמן עבורנו קפיצה אחר קפיצה בקור רוח מטרסה מאוד גבוהה.

איך בדיוק נוצר הקשר בין פרק בריטניה לשלושת הרוכבים התקשורתיים הללו? מסתבר ששלושתם גרים בליאון ובגבעת ישעיהו, ורוכבים מילדות באיזור. בשקיקה ובעניים קורצות הם סיפרו את תולדות האבולוציה של אופני המדבקה הראשונים שלהם, ויש לציין שכעת הם רוכבים על אופניים בהחלט ראויים לסגנונם כגון Ironhorse SDS DH ו-Morewood DH. בהמשך הם הסבירו כיצד העובדה שאין להם רכב גרמה להם לחרוש ברכיבה בסיום כל יום לימודים את הפארק, ברכיבות יומיומיות של בין שעה לשעתיים. לאחר תקופה בה חרשו כל סינגל החבורה התחילה לפתח סינגלים ואלמנטים בעצמם תוך כדי ניהול אקטיבי של קומונת הפרירייד והדאון היל ב"תפוז", והשתתפות עניפה בפורום הנושא אותו שם. לפני כשנה החבורה החלה בפרויקט מורכב אשר היווה את גולת הכותרת בפעילות שלה, פרויקט בניית "הרוד גאפ" הגדול בארץ לדבריהם, פרויקט שדי פרסם את פארק בריטניה בסצנה המקומית. ממי שהספיק לצפות ברוד גאפ הזה בתקופה שהיה קיים, אולי זכורה הנחיתה התלולה והמפחידה למדרון. לבעלי עצבים חזקים בלבד.

ואיפה ההורים הכל זה?

"ההורים שלך יודעים מזה?" שאלתי את "חצי". כולם ענו במקהלה. "מזותומרת יודעים…",חייך צוף, "יש תמונה שאמא של "חצי" מצלמת אותו קופץ את הרוד גאפ…ואחרי זה ההורים שלו מחבקים אותו, כל אמא אחרת היתה נופלת במקום…" אז מסתבר שהתמיכה מהבית קיימת. אם זה במציאת ספונסרים, ועידוד אקטיבי בתחרויות, בהקפצות ובעזרה בציוד, לא פחות חשוב.  ומאיפה לומדים את הטכניקה? "מטחינה של הסינגלים מאות פעמים באופני מדבקה" אומר גיא ומוסיף "אני לא מצליח ללמוד מסרטים, למדתי מצוף וישי למד מאיתנו". "אז איך אתה ידעת איך רוכבים?" פניתי לצוף "כי זה מה שנכון, ואני בוחר את מה שעושה לי הכי טוב עם הסינגל". "אז מה זהו? לומדים את זה לבד?" המשכתי והקשיתי. ובכן, מסתבר שהיו כמה אירועים מעצבים בחייהם כגון המפגש של גיא עם עמית שיסל, שעשה להם "בית ספר" לרכיבה באילת בנחל רחם, וסיפר להם על טכניקת מבט וסיבובים, והיו דיבורים עם יואב בהט על הדרכה ובניית כושר אחרי שנחשפו לעובדת קיומן של קבוצות מקצועניות, אבל המפנה בקריירת הרכיבה של החבורה הצעירה היה בסוף 2004 בתחרויות בהר אדר.

איך לומדים DH

בביריה התחרנו כולנו עם כל הבוץ הזה…לא היו תנאים, הגעתי לתחרות ביום אימונים הראשון שבו עדיין לא היו סימונים על המסלול. נסענו כמו חוראנים. בדר"כ לפני תחרות אנחנו יושבים מעבירים את הקוים בראש. גיא וצוף היו בתחרות הראשונה אז סמכנו על הזכרון שלהם, אבל שהגעתי למסלול לא היה לי מושג לאן לנסוע. המסלול השתנה", תאר ישי והמשיך "האופניים השתכללו והתחלנו לקפוץ דרופים יותר רציניים ולשכלל את הטכניקה. לפני הר אדר הייתה תחרות פרטית בנחל חלילים. באנו לשם עם אד רון שבשבילנו היה אל רכיבה שהיה לו Ellsworth Dare. המארגנים רצו לעשות גאפ, ועזרנו להם. מבחינת הענף זה היה רציני וראשוני. אור טל (היום חי ומתחרה בקנדה. מ.ז.) הגיע עם אינטנס M-1 חדשות וקפץ את זה ראשון, מטר וחצי וכולם עשו וואו, כמובן שהיום הפרופורציות השתנו…" ואז מבריק חצי "אנחנו בעצם למדנו מתחרויות, תחרויות בונות רוכבים טובים". אכן כך!

DH במלחמת השרדות

האם ישרוד תחום הדאון-היל הישראלי שספג מכה קשה לאחרונה לאחר שריפת היערות בצפון אשר כילתה את הרכבל והמסלול במנרה, היער בביריה ובית קשת, ומסלולים נוספים כגון מירון ונחל נריה. מעריכים שהאתר במנרה יחזור לפעילות אך השאלה היא כמובן מתי. יש ציפייה שאליפות הארץ בכל זאת תתקיים ואולי עוד תחרות אחת לפחות לפני סוף השנה, דבר שאיגוד האופניים רוצה ודוחף חזק על מנת שיתקיים. אז בשעה שיזמים נמרצים מפורום הדאון היל ופרירייד ב"תפוז" מחפשים קוים באופן מאורגן בהרי ירושלים, רוכבי הבית שלנו בפרק בריטניה כבר מכינים חלופה ראויה בצורה של מסלול DH מושקע הנבנה בימים אלו בתל עזקה בהשתתפות מתנדבים מקהיליית הרוכבים. המסלול מאבד גובה רב במהירות, כולל ברמים בנויים, סיבובים פתוחים וסגורים ואפילו רוד גאפ עם מעקף לקטגוריות ספורט ורוכבי All Mountain, ומה שכייף מציין גיא, ההקפצות קלות לביצוע ויקחו מספר דקות מועטות בכביש. הללויה.

מי צריך שרשרת בכלל?

יש לחבורה הזו ניסיון בארגון תחרות מסתבר. לפני כשנה התבצעה תחרות Chainless (פיראטית, לא לגלות). הכוונה לתחרות בה מנותקת השרשרת מהאופניים ויש להגיע כמה שיותר מהר לסיום במקצים עם מדידות זמנים אישיות. צוף שרק חזר מויסלר אשר בקנדה במסגרת טיול בר מצווה עם חבר, סיפר לחבריו על תחרות היתולית שכזאת המבוצעת עם תחפושות וכדומה. הנערים החליטו להרים את הכפפה ולקיים תחרות דומה אשר תשים דגש על טכניקת הרכיבה. לתחרות הגיעו 40 משתתפים,שהתחרו בשתי קטגוריות ז"ק וש"מ לכל הגילאים. התבצעה מדידה פשוטה בעזרת מכשירי קשר, ההקפצות היו ברגל, ולדבריהם יצא נהדר והאנשים נהנו. ראיתי את המסלול והוא מתאים למטרות Chainless ככפפה ליד. המון סיבובים פתוחים, סגורים, פתוחים וסגורים, ולמעשה מי שנוגע יותר בברקסים, מסביר גיא, יש לו שליטה טובה באופניים ויגיע יותר מהר לסוף המסלול.

בא לנו טוב

ממש בולט עד כמה החברה רעננים ומלאי אנרגיות נעורים. המון דחקות ובדיחות מטובלות בהומור שחור, גם על שואה לפעמים… החברה השתנקו מצחוק שסיפרו לי על הזיות שהיו לגיא אחרי הפציעה, הקשה יש לומר, שחווה בדיוק לפני שנה כאשר ריסק את שורש כף היד והיה מסטול קשות ממשככי כאבים. בהמשך בילינו שעה לאחר הרכיבה בשיחה נעימה בלווי פיצוחים וקולה (טוב. אני מודה. הייתה גם בירה לזקנים בחבורה) וסיפורים על ההיסטוריה בת השנים הספורות שלהם, וכמובן חיוכים רחבים מאוזן לאוזן. המון אנרגיות טובות

חזרנו לבתינו ולמציאות הרועמת. פליקס מדווח לי שבשעה האחרונה הוא ומשפחתו כבר רצו ארבעה פעמים למקלט, ואני חזרתי לעוד יום במיטה שהסתיים בניצחון מוחלט על הוירוס שתקף אותי. שנינו הסכמנו, שלא היינו מוותרים בעד שום הון שבעולם על החוויה של הרכיבה עם שלושת המוסקטרים מפארק בריטניה, שעוד מעט כמעט, יהיו כבר גברים ויתחרו אני בטוח, עם החיוך ואהבת הרכיבה המופגנת והנוגעת ללב כל כך.