בגובה הכידון

דורי דורי

// 09.12.2006 // כל הפוסטים, מגזינים

צלם: פליקס ברון, פורסם בירחון "אופניים" יוני 2006

דורי דורי – "רכיבה ישר בדוּך, לאו דווקא בשבילים, לא ימינה ושמאלה. וכל המרבה בענפים ושיחים הרי זה משובח. הרכיבה כוללת פתיחת סינגלים, ובעיקר הליכה ורכיבה בתוואי שטח לא מוכר. מומלץ לרכב בתוך סבך שיחים אלימים, בין הרים ובין סלעים, לדמיין שאתה דוהר בתוך סינגל ולצעוק תוך כדי: "דורי דורי!!! איזה אחלה סינגל"!!! וכששואלים אותך בסיום, כשכל הבגדים שלך קרועים ואתה שרוט עד לעצמות ומדמם… – שלוימל`ה, איפה לעזאזל ראית פה סינגל?? אז לענות – זה סינגלים של פרות, מה, לא ראית??!!". כינוי נוסף: "שָפְרַן-סטייל" (על שם האדמו"ר שלמה שפרן ממייסדי הז`אנר)  – עפ"י מילון האופניים הישראלי, פורום "אופניים" בתפוז.

מפגש במרכז מיר"ב

שלמה שפרן (53), האיש והתופעה, נגר במקצועו, היה המועמד הראשון שצץ בראשי כנושא לכתיבה. האיש שלשונו החדה כתער ואישיותו המחוספסת הותירו כמה ממורמרים בקרב רוכבי ארצנו, אך באותה נשימה גם הפיקו כמה מטבעות לשון השגורים בפיהם (כגון דורי דורי), נראה כמי ששוקד במרץ על פרויקט מיפוי גֶנוּם-הסינגל-המצוי בארצנו. ולראיה מחזיק שפרן במוחו מידע מדויק לגבי כמעט כל שביל ומשעול בארץ. הבנ`אדם מכיר כל סלע, מנווט כאילו הוא ישן ביער ורוכב ללא לאות על אופניים כבדים כאילו כלום. שפרן נראה כיירוי מקנה של תותח – בעל זקן מדובלל, לבוש קרוע ובלוי ובעל כושר מטורף לגילו. "איש השיחים", "השריף", "חוקר השבילים הקשוח", "חוויה מהלכת", "ספר מהלך של שבילי הארץ", הם חלק מהתיאורים שמתארים אותו עמיתים לרכיבה.

יצאתי לבדוק מה מניע את שלמה שפרן, הרוכב במרץ וללא ליאות שש פעמים בשבוע רחוק מעין הזרקורים והתחרויות. מה גורם לו להפגין מסירות טוטלית שמטאטאת כל הסחת דעת אפשרית מהרכיבה. שהרי מי שמצליח לפרוץ את החומות לכאורה ולהגיע לרכיבה עם האיש מגלה שאישיותו אולי מחוספסת, אבל נעימה לשיחה ומתחשבת בקצבים השונים של הרוכבים איתו, ושאת הידע העצום שלו הוא שמח לחלוק עם כל מי שיחפוץ.

נרכב קצת?

"טוטו רוצה לעבור" ביקשה יולי תוך כדי דיווש מאחורי בסינגל ה"שחור" (שמות הסינגלים תואמים למפה של יער עופר בהוצאת Shvil.net). חיכיתי להזדמנות הנוחה הראשונה ונעצרתי. טוטו עצר באותו רגע והביט בי קצרות בהיסוס כמבקש אישור. "טוטו, רוץ אל אבא" קראה יולי והכלב הלבן הקטן והמדובלל, זינק כאילו נורה מלוע של רובה ואץ רץ לו בסינגל תוך שאני שועט אחריו ומנסה להדביקו. השד משחת הקטן הזה ירד את כל הדרופים בזרימה ובקפיצה עד שהגיע לשפרן ופליקס שהמתינו בצומת השבילים בואכה הסינגל "ירוק תלול". טוטו הכלב, או "טוטו שפרן" בפי ידידים, יוצא לרכיבה עם בעליו כל יום ומתרגש מאוד לקראת רכיבות אחה"צ. שפרן מספר שאחרי הרכיבה הראשונה שלו הגיע הכלב לאפיסת כוחות, ולא יצא מהמיטה יומיים. אבל מאז הוא יכול לרוץ 10, 20 ואף 60 ק"מ רצוף ומלווה את שפרן בכל רכיבותיו.

יותר מאוחר, תוך שאנחנו נלחמים ביתושים שיותר הזכירו מפלצות אימתניות, שוחחנו קלות: "קופים בחורשן קופים בחורשן, איזה יופי זה אה? זה נכנס לעיתון `אופניים`! זה נכנס לעיתון `אופניים`! אתה קלטת את זה???!!!" כך שפרן על האגדה האורבנית המתרוצצת לגבי קופים שנצפו בהר חורשן, אחד מהמגרשים הביתיים שלו.

איפה נמצא הסינגל הטוב ביותר בארץ?

"ולרדת למעלה יאיר?" התלהבתי. "לא לא לא את מעלה יאיר אני לא אוהב, בניגוד למה שאתה כתבת (באינטרנט, מ.ז.) אני לא אוהב..". "כתבתי על זה כחוויה ראשונית…", אמרתי במבוכה. שפרן הגיב "אהה…(בביטול). אני ירדתי את מעלה יאיר לפני מיליון שנה עם הארד-טייל ולא בא לי עליו יותר, אין בו כלום לדעתי. כשאתה גומר את נחל יעלים אתה מתחבר לסינגל שחור שהולך לאורך מצוק העתקים לכיוון מצדה, זה סינגל זה!!". (מנפנף בידו לאטו בתנועת וואו), " איזה סינגל…אפשר משני הכיוונים אבל הכיוון מדרום לצפון יותר טוב קצת. איזה סינגל… מ-שהו מ-שהו".

מי אתה שלמה שפרן?

קצת היסטוריה. שפרן עסק בספורט כל חייו. בצעירותו היה שחקן כדור יד, ובהמשך עסק בפינג פונג ובגלישת רוח ולאופני הרים הגיע רק בגיל 40. שיגעון האופניים אצלו התחיל בטיול שערכה משפחת שפרן בעולם במשך שנה בסביבות שנת 1993. כשחזר לארץ, ענף אופני ההרים היה בחיתוליו אם לא בטרם לידתו. אתרי הרכיבה המפורסמים היום לא היו פעילים אז ורשתות האופניים הגדולות לא מכרו אופני הרים. היו מספר אנשי מקצוע פעילים כגון רם גולמביק שישב אז בגעש, ופיק, שממנו קנה את אופני ה-Kona הראשונים שלו, זנב קשיח כמובן. את השדרוג ביצע בעזרת קנייה באינטרנט, כי היו אז הפרשי מחיר עצומים בין חו"ל לארץ. מכאן הדרך לשדרוג השלדה היתה מהירה, אחרי שנשברה. לאחר מכן עבר לאופני שיכוך מלא מסוג מארין. כאשר נשברו המארין, עבר למארין יותר אגרסיביים שנשברו גם הם, ואז רכש אופני פרירייד חזקים וכבדים. כוח לטפס יש לאיש, כבר אמרנו?

ואני חשבתי לעצמי ששפרן הוא מזן האנשים שהמפגש איתם משאיר אותנו עם ההבנה שאם חשבנו שיש תקרה להישגים שלנו, היא מן הסתם גבוהה יותר. זה לא בגלל היכולת הטכנית שלו, הציוד שלו, הידע שלו, גילו או שום דבר חומרי אחר, אלא מכיון ששפרן הוא מסוג האנשים שהמפגש והרכיבה איתם הם חוויה היכולה להביא אותנו למקומות טובים יותר.