בגובה הכידון

ויקטור נולד בתוניס, עלה לארץ בגיל 17, התחתן בגיל צעיר יחסית, נשוי באושר ואב גאה היום לארבעה ילדים. בחיים העסקיים הוא מנהל מחלקת בקרת איכות ב-ECI שהיא חברה ענקית גם בקנה מידה עולמי. קיימת בחברה קבוצת רכיבה הפעילה בעיקר ברכיבות למען הקהילה והשתתפה לדוגמה ברכיבת "גלגלים של תקווה" האחרונה בשיתוף עמותת אתגרים. בתור דובר צרפתית שוטפת, עקב במשך שנים אחרי הטור דה-פראנס בטלוויזיה הצרפתית אבל משום מה לכביש בתור רוכב הוא לא התחבר.

כאשר עברו מדירה בנתניה לבית פרטי עם מרחבים בכפר יונה זה נתן את הפוש לתחילתה של האהבה לשטח. אגב, הפטיש של ויקטור הוא חולצות רכיבה. הוא מעיד על עצמו שקשה לו מאוד לצאת מחנות אופניים בלי לרכוש חולצה… מוכרים, ראו הוזהרתם…

בתחילת הדרך חוו ויקטור ובת זוגו, עליזה, קשיים סביב הנושא של רכיבות הסוף שבוע. ההתמכרות הטוטאלית לא כל כך מצאה חן בעיני בת הזוג, כפי שהעידה היא בעצמה, כי לדעתה הרכיבות באו על חשבון המשפחה. מוכר? ובכן סוף טוב הכל טוב. מזה כמעט כשנה עליזה רוכבת פעילה עם בעלה, לאחר שניסתה ונתפסה חזק לעניין. אמנם היא נמצאת בתחילת דרכה בתחום, אבל שניהם מאוד אוהבים לרכוב ביחד.

"זה נחמד שעליזה פה," חייכתי חיוך ממזרי לוויקטור. "אני יכול לשאול שאלות שאתה לא יכול לענות עליהן…", ויקטור חייך ואני המשכתי "עליזה, כשאת רוכבת עם ויקטור, שאותו את מכירה יותר מ-30 שנה, את רואה בן אדם אחר?" "קצת כן…אני רואה אותו אחרת" היססה עליזה קמעה, "כשאני רואה אותו עם האופניים אני רואה בן אדם עם חשמל, אדם שזה אצלו זורם בעורקים ואנרגיות". חשמל, זה מה שזה עושה לנו מסתבר. עליזה ממשיכה ומספרת שלפני האופניים היה לוויקטור תחביב נייח, דיג. מסתבר שגם דיג זה תחביב חברתי, ולוויקטור היתה חבורה. הם היו דגים ביחד, כולל דיג במקומות נידחים כגון אל עריש, ודיג-לילה. משוגעים, בדומה לנו הרוכבים, מסתבר שלא חסר. ואתם יודעים מה הכי ויקטור רוצה לעשות שיהיה גדול? "נכדים!"

הפציעה

"כשעברנו מדירה בנתניה לבית פרטי עםמרחבים שונים בכפר יונה התחלתי לעשות `סובב כפר יונה` ואז נחל אלכסנדר ושם אני עדיין נותן את אימוני הבוקר שלי. לא כל יום אבל לא מעט. במושב חניאל הייתי על הכביש לקראת היציאה לכביש 57 ניסיתי לעלות על המדרכה וכנראה היה לי חסר אוויר בקדמי. שנייה לפני הבית, הצמיג התקפל וסובב לי את הכידון ועפתי על הכתף. שבר בעצם הבריח. לא היה לי חשבון נפש רציני אחרי הפציעה, נפלתי כבר בעבר בסינגל הגמל האדום ושברתי צלע. לא יכולתי לנשום ולא היתה קליטה בטלפון ולא היתה אפשרות לחזור כי היינו לקראת הסמ"ש הירוק. הסתכלתי על המדבר על ההרים וכנראה חלמתי, עליתי על סלע ונפלתי על הכידון. ממש חיפשתי אוויר, והתחלתי לצרוח. שם זאת היתה מכה שבה שאלתי את עצמי מה קורה ומה יהיה, אבל זה נגמר וחזרתי. היו כאבי תופת, לא גבס ולא בטיח, ולא יכולתי לישון… עברתי את זה. זה נכון שבתקופה שאני פצוע יש ירידה בפעילות של הקבוצה, אני מקבל מיילים `ויקטור אני מרגיש שמשהו מתפרק` ואני אומר לכולם: `יהיה בסדר, אני אחזור` וכך אכן היה…"

טור דה פראנס והרגעים הכי טובים

ויקטור שולף פתאום כובע ססגוני ומספר על הקטע Morzine במסגרת הטור דה פראנס האחרון: "תפסנו עמדה אסטרטגית, שבה הרוכבים חתמו לקהל לפני הזינוק". על הכובע מתנוססות לראווה חתימות של רוכבים רבים ביניהם ג`ורג` הינקאפי, סדריק ואסר, סרגיי גונצ`ר, אנדראס קלודן ועוד רבים אחרים. מסתבר שוויקטור היה עד לאחד מאירועי השיא בנושא אופני כביש. יחד עם אלפי הצופים שהמתינו בשולי הכביש, זה היה בטיפוס האחרון של רוכבי הטור באלפים הטיפוס ל- COL DEJOUX PLANE שם ראה איך פלויד לנדיס מטפס את ההר במהירות שלא תיאמן, ולמעשה כאן הכריע את הטור והקדים ביותר מ-5 דקות את הספרדי אוסקר פריירו שלא יכל לשד האמריקאי. והצרפתים רתחו: "נו, עוד פעם אמריקאי".

לבקשתי מנסה ויקטור לאסוף שלושה רגעים או טיולים שהשאירו עליו את הרושם הכי גדול עד כה. שאלה קשה. אחרי התחבטות הוא ענה: "טיול שעשינו באילת שהתחלנו ב-4מעלות צלסיוס. לא האמנתי כמה קר יכול להיות, רכבנו כל היום בכפור". "רכיבה עם יואב בהט ומדראפט בתורכיה שזאת היתה חוויית רכיבה ראשונית באזור ובגבהים אחרים". "טיול של יומיים במדבר עם יואב בהט בשבילי עזים לאמסומנים. זה היה אחד הטיולים המדהימים שבהם אתה רוכב במקומות לא מסומנים שאתה יודע שלא תחזור אליהם בחיים!" קוראים לזה דורי-דורי לא?

לוכד הרגעים

האיש הזה, שמלכד סביבו אנשים בצורה כובשת לב ושהינו רוכב נשמה ומנהיג מלידה ושהתחיל הכל בגיל 52, אסף בעצם כמות בלתי נתפסת של רגעים וחוויות בתקופה קצרה יחסית כנתון לאובססיה בלתי נשלטת, מהסוג הטוב. הארסנל העצום שקיים כבר לא מצליח למנוע אותו מלחשוב על הרגע הבא בכל רגע נתון, וכפי שהוא מעיד על עצמו, לתכנן את הטיול הבא תוך כדי ועד לסיום הטיול הנוכחי. משהו בתהליך הכפייתי הזה מעורר הזדהות ונמצא למעשה בכל אחד מאיתנו במינון כזה או אחר, כי אחרת אולי היינו מעדיפים לעשות ספורט רפטטיבי בחדר כושר רחמנא לצלן. אז תראו רגע דוגמית מרגעים שאנו שאנו אוספים: קושי, אופוריה, נוף מרסק, חברותא, אדרנלין, ירוק, מדבר, עפר, אוושה, מכניקה, קפה, זיעה, שדרוג, אוויר, זעזוע, אושר, תחרות, חולצה יפה, קורס, קורי שינה, לילה, עליות וירידות טכניות, לחות,קור, סיפוק, כאב שרירים, אין אוויר, שקט, שם, פה, קרן אל חג`ר, חו"ל, פריחה, השדות ליד המושב, מסלעה בראש העין, אוכל, אוף זה לא נגמר! את כל אלו ועוד רבים אנו מנסים לכלוא בזמן, בזיכרון, בלי אג`נדה או מטרה רק לשם האיסוף כי אין זמן. אין זמן.

ואחרי שהצלחתי סוף סוף למקם בראשי את ויקטור באלף טיוליו ומיליון רגעיו האצורים בתמונות שלא מעבירות קמצוץ מהמציאות שניסו לתפוס, לא נותר לי אלא לברך אותו בשורה מהשיר של אמיר גלבוע: "אלף שנים צעירות לפניו, כפלג צונן, כשיר רועים, כענף"