מנחם זיבצנר

עונג של שבת

// 19.06.2010 // בלוגינג, כל הפוסטים, רכיבות

אמר רבי יוחנן אבר קטן יש לו לאדם מרעיבו שבע משביעו רעב שנאמר  (הושע יג, ו)
תלמוד בבלי, גמרא

השעון היום הראה 8:15. הייתי כחולם, או יותר נכון כאחד שקם מחלום ארוך מאוד. אם אינני טועה התרסקתי אתמול ב- 22:00 מה שאומר שישנתי 10 שעות רצופות ללא הפרעה. כמעט שלושה שבועות של חוסר בשינה ארוכה ורצופה ורכיבות דלילות באו על סיומם השבוע. אחרי ריצות אצל רופאים ומוקדים רפואיים סוף סוף פגשנו ברופאה הגאונה שהבחינה במה שרופאים אחרים כשלו לאבחן והכריזה "אמבה!". כך באו על קיצם לילות של החלפות סדינים, צוציק מתייסר בכאבי בטן והקאות מלחיצות.

נהיינו פקעת עצבים. האמת החיפשתי דרך להתפטר, לצאת לחופשה, להעביר הכל לאשתי, אבל איפה…הורים זה הורים. אתה נאלץ לתפקד עם כוחות גם כשאין לך מאיפה.

נכון לאתמול רכבתי לאחרונה לפני כ-10 ימים במענית. רכיבה כייפית שבה גם הובלתי חלקית לאחר מפגש מקרי קבוצת שועלים עם סכין בין השיניים תוך תפירות סינגלים ללא רחם כשאני לא מוריד רגל וכמעט לא מחכה. נדרשתי לכל כישורי כדי לעייף אותם ואותי והדבר הזכיר לי שיש לי עדיין כוח במותניי המזדקנות והעייפות גם לאחר בצורת ברכיבות.

את הצום שברתי אתמול ברכיבה שהתחילה משיחה עם צביקה שנוסע עוד כמה ימים ל-45 יום למורזין וויסלר. הבחור חיפש דוושים בירושלים שאותה הכיר רק כסצנת פרירייד. למחרת נפגשנו כשבעה רוכבים בחניון בעין כרם, שבקבוצה חברים יקרים שלא ראיתי מזמן. עופר שהתחתן לפני יותר מחודש, שי שרוכב בעיקר לילה ועוד רבים אחרים. ברזומה שלנו רכיבות מ-2005 כשהחיים רצים קדימה ואנחנו נפגשים מדי פעם ברגעי איכות חיים. אתה לומד לאהוב את האנשים הללו שחולקים איתך את אותם רגעים שבהם אפשר לברוח לרגע או לכמה שעות ולשלב אותם עם הספורט המדליק הזה.

עלינו מעין כרם דרך סינגל בתוך השכונה לבית חולים הדסה ומשם לרכס אורה. התחברנו ל"מעיינות" בכוון ההפוך והגענו לחירבת סעדים שם דרך מערך סינגלים הנעשים יותר ויותר טכניים עד לסינגל IMBA. הסינגל הוא התוצאה של אחת היזמויות הראשונות של קק"ל בניסויים שונים כדי להרכיב סינגל רשמי לקהל הרחב. נוכחתי באחד או שניים ממפגשי ה"רוכבים ובונים" בסינגל הזה, ומעבר לתרומה ביצירת מעקפים לקטעים הטכניים המיועדים לקהל הרחב, הגענו להסכמה עם קק"ל שנשאיר את האלמנטים הטכניים לרוכבים החזקים יותר.

בסינגל הזה הצטרפו להם כל הרעל והכעסים שהייתי צריך לנקז משלושת השבועות האחרונים וירדתי בקוים הטכניים כולל הדרופ הארוך והנסתר שחוזר דרך ברם בנוי לתוואי העיקרי כאשר אני לא רואה ממטר. מדווש עצמי למוות במגמת ירידה, מנצל קיפלי קרקע לוויפים קטנים וטורף את הסינגל ברעב גדול.

אחרי זה עלינו לשלוחת שלמון כדי לרדת את סינגל הגתות הטכני מאוד והשמש התחילה לקפוח בחוזקה. משם לא ויתר שי, והוביל אותנו תוך עידוד האחרונים לעליה הבלתי נמנעת בחזרה לחירבת סעדים וממנה ליד קנדי ואורה. טיפוס מצטבר של יותר מ-300 מטר שלא היה מה לספר עליו אילו לא היה מתנהל בשרב כבד. למרות שלא הורדתי רגל הגעתי כמצופה אחרון, דקות ארוכות אחרי כולם שהכושר הירוד והעייפות מהתקופה האחרונה ניכרים בי.  משם חצינו את המושב וירדנו כבר עייפים בסינגל אורה הטכני שחלקנו מתפצלים למסלול הדאונהיל וחלקנו "שמאלה" לגירסת הפרירייד שלו.

Poetry in motion – לאחר בלוק טכני עקב עייפות בתחילת הסינגל שהתגברתי עליו די מהר, ירדנו כשאני מוביל במסלול הפרירייד בסויצבקים הטכניים בלי להוריד רגל והרגשה גדולה של אושר נמסכה בי שוב. רכיבות דלילות או לא, היכולת נשארה ואפשר להזכר שוב עד כמה קל לחזור לאופניים.

רבים מצטטים את המשפט בתלמוד "איבר קטן הוא לאדם, המשביעו רעב, המרעיבו שבע" ומקשרים אותו לסקס. אבל הדבר נכון גם לגבי ספורט. כשאתה לא עושה את זה הרבה זמן, קשה לחזור, אבל שחזרת אתה רוצה כל הזמן.

חזרנו הביתה לא אחרי ישיבה עם החבר'ה לחומוס באבו גוש, וקצת קניות. בעשר התמוטטתי ל-10 שעות שינה שניקזה את כל שלושת השבועות האחרונים. חצי שעה לכתוב הכל בבלוג, ויאללה בלאגאן, נוסע לקרפטים עוד כמה ימים לסוף שבוע, שם נצטרך לטפס לפעמים 1000 מטר ביום, יהיה בסדר…