בגובה הכידון

מנפאל לשחרות, כולנו צוענים

// 30.05.2010 // בלוגינג, כל הפוסטים, רכיבות

עם נודד הוא עם רוכבי האופניים. כמעט ושכחתי כמה כמה סיפורים ומעשיות אפשר לאסוף בשעה וחצי ומכיון שכך, מדוע העם הזה ועולם האופניים בכלל אהובים עלי ביותר.

מעשה שהיה כך היה. נועם תדהר, האושיה מאחורי מדרפט אופניים, עמד לצאת לטיול הכנה של שישה ימים. כדי "לרוקן את הראש" מה יותר מתאים מלצאת לרכיבה קצרה ביער עופר עם שמנמן שבילים שכמוני. הקצב לא גבוה, לפחות בעליות אם זה תלוי בי. סדרת הצהרות של "אני עם אנטביוטיקה" ו-"אני עם וירוס בבטן" ואיכשהוא נגררנו מהמיטה והתחלנו לעלות בשבילי רון לכוון שיא הגובה ביער עופר.

היה סבבה עד לריאה ששפכתי בעליה ב"קמיקזה". ככה מרגישות העליות של הכרמל לעכבר בן שמן שכמוני. כשהגענו לשיא הגובה שם נועם חיכה לי דקות ארוכות, בירכנו לשלום כמה מכרים ורצנו את ה"גוזמת" בהנאה תוך קריאות קרב בסיבובים. והנה באמצע "הסובב גבעה" התגלה לו רוכב שדוחף זוג אופני מבחן כך מסתבר.

"הכל בסדר?" שאלנו, "לא תקלה" אמר הרוכב התמיר למראה "פשוט מידה לא מתאימה, מדיום". משוחחים ומגלים שמדובר ב"אילן מפארן" והשיחה נסבה על שבועות ארוכים שטייל עם אופניים בנפאל. הסיפור יסופר במגזין "אופניים" בקרוב, אבל מי אם לא נועם יכל לחלוק איתו חוויות ושמות של מקומות שלא הכרתי מעודי. ו…המשכנו לרכוב ביחד.

מסתבר שמדובר ברוכב חזק, שתחום מחייתו הטבעית הם מישורי פראן בערבה, וקצה הרכיבה הוכפל. באיזשהיא הפוגה נפל לי אסימון ואמרתי לו "אין מצב שאתה לא מכיר את אילן חרובי משחרות, הדוד של הבנות שלי". "בבדאי" חייך אילן, "חבר טוב שלי!, האופניים שלי אצלו עכשיו". עולם קטן…. חרובי בזמנו החליט עם זוגתו להתיישב בשחרות הנידחת עוד לפני שהיה כביש גישה ליישוב הקטן ובטח לפני שנכבש שם בימים אלו סינגל חדש שהוא חלק משביל ישראל לאופניים.

בדרך חזרה מהרכיבה והמפגש המגניב, הרמתי טלפון לאילן חרובי והחלפנו חוויות על החבר המשותף החדש ועידכונים מהתוואי שנכבש שם ע"י צוות שביל ישראל לאופניים ובנוסף טיפים לגבי "הסינגלים של המקומיים"…

בשובי לבית הורי בחיפה שם התארחנו, ובסיומו של יום בו גם ביקרנו בכפר מסריק בטכס השבועות ביחד עם פליקס ומשפחתו, חבר ורוכב על, חשבתי לעצמי איזה נוודים צוענים אנחנו, ואיך בהניף של שעה וחצי אנחנו יכולים לברוח לטבע, לספורט ולחוויות חובקות עולם.

ברי מזל אנחנו.