בגובה הכידון

תום עידן התמימות

// 24.03.2010 // בלוגינג, כל הפוסטים, רסיסי רשת

קרה משהו. כמו בסרט 3D, ברגע שחובשים את המשקפיים מתגלה עולם שלם וחדש. לא שהוא לא היה שם קודם גלוי לעיני המתבונן, אבל עכשיו יותר מאי פעם הוא נגלה במלוא עוצמתו.

בזמן האחרון משקפי ה"תלת מימד" מדגישות ביתר בירור את האינטרסים וכמויות הפרסום הגלויות והסמויות כולל תופעת הטוקבקיסטים והשווק הרשתי. זה לא שאני נגד, בכלל לא ותיכף אסביר, אבל המינון המינון…משהו השתנה. פחות הודעות של גולשים תמימים ושינוי מינון קיצוני לטובת הודעות מאת בעלי עניין.

זה מוזר שזה בא ממני, קצת רקע: בזמן האחרון הנני מתפקד כיועץ שווק, ניהול תוכן וזהות לעסקים בתחומי הייטק איכות סביבה ואופניים. בנוסף קידמתי תקנון שהתקבל בקהילייה מסויימת שבין היתר מסדיר את נורמות הפרסום של גורמים מסחריים ומוניתי למנהל פורום איכות הסביבה בתפוז שם אני מתמודד עם הודעות פרסום גלויות וסמויות כל יום. במקביל כמו רבים מאיתנו, הנני פעיל באין ספור קהיליות אונליין יותר משני עשורים בתחומים שונים כגון הייטק, מוסיקה ואופניים.

בקצרה הנני גולש פרטי אבל גם משתמש בעזרים שהעולם הזה מציע לי כדי לשווק בתחום שאני מתמחה בו, ובנוסף שותף לגיבוש נורמות של התנהגות בנושא, אז מה לעזאזל פשר ההרגשה?

מודע יותר? בקהיליית הבית שלי, בתחום האופניים, קידום התקנון שניסה להתמודד עם פרסום סמוי וגלוי הווה גורם מדרבן לעובדה שרוב הגורמים המסחריים כרגע פועלים באופן גלוי מעל גבי השטח. הם פעילים בדיונים, עובדה שהקהילייה מקבלת בברכה, אך ההודעות שלהם מדי פעם כוללות מסר שווקי מרומז או גלוי. מחיקת הודעות פרסומיות בניגוד לתקנון בפורום שאני מנהל זה עניין יומיומי (תפוז מעוניינים שפרסום ינותב למערכת הפרסום בשכר שהם מציעים). קיימת תופעה של אנשי שווק המעלים כתבות "כלליות" עם קישורים בלעדיים לאתרים שלהם – משהו שדומה ל"מדור פרסומי" בעתונות אך נעשה ללא גילוי נאות וכדומה. ישנם ימים שאני מתבונן בדף קהילה מסויימת וכולו מלא בהודעות גורמים מסחריים.

קיימות חברות שאינן עושות שימוש בשווק שכזה, משום שקיימים ברשותן ערוצים נרחבים ויעילים יותר. אבל אין הדבר אומר שכלי השווקי הזה איננו יעיל או לא נכון לאותם גופים שמשתמשים בו וגם אין המשמעות שהדבר אינו ראוי! ההחלטה אם התופעה מפריעה או לא נתונה בלעדית בידי הגולשים ברגע שזה יפריע להם.

בתקופה זאת שבה מנהלי שווק מטים תקציבים לכוון האונליין, קרי ניוזלטר, דפי אוהדים בפיסבוק, ציוצים בטוויטר, שווק בעזרת תוכן, ופרסום בעזרת באנרים במודלים שונים – אך טבעי שפעילות בערוצים שפרסום אינו עולה בהם כסף, יקרוץ לארגונים בעלי תקציב פרסומי רזה יותר. התופעה רחבה בהרבה במגוון קהיליות מעבר לעולם האופניים ששם צפה ההרגשה המדוברת, ומתרחבת בקצב גבוה כולל טוקבקיסטים בשכר באתרי חדשות.

החוקים השתנו ויש להשתנות איתם. הבלבול הקיים בעיקר בארגונים קטנים ובינוניים מייצר גל של שימוש מוגזם באמצעי פרסום אלו בצורה לא מבוקרת. יורים לכל הכוונים. ואז נוצרת התחושה שהמינון משתנה.

כל זה גורם לי לגעגועים להודעות תמימות בין חברים וגולשים, כאלו שגוררים תגובות של גולשים תמימים ולא של בלוגרים שמריצים ספינים על מנת להעלות את נתוני הכניסה לבלוג שלהם, או גורם מסחרי שמקדם מוצר שלו בצורה לא מפורשת.

מה זה אומר? המציאות היא שאין ספק שניהול זהות היום מתבצעת גם בפורומים פרטיים. נקודה. על גבי זה נוסף פרסום סמוי/גלוי שידחה או יבוקר ע"י הקהיליות עצמן.

ההרגשה האישית שלי יותר קשורה כנראה לעובדה שאני רואה באופן ברור יותר את המניעים מאחורי כל תגובה שהיא לא תמימה. גילוי נאות וניהול ניגודי אינטרסים, ירושות שמעולם ההייטק, הן כנראה לא נורמות מקובלות בעולם האונליין ש"הכל בו מותר".  התחושה מוצדקת? לאו דווקא. כרגע התופעה מוגזמת אך היא תלבש את הפרופורציות הראויות כי האינטרנט תמיד משנה את עצמו ומתאים למציאות חדשה ויהיה מינון "נכון" כברירה טבעית.

דוגמא טובה מאוד היא פייסבוק, שהגדיר דפי אוהדים ככלי לקידום עסקים וניתב את כל הפעילות הזאת לשם. הגולש בפייסבוק בוחר מאיזה חדשות מסחריות הוא רוצה להתעדכן בנוסף לעדכונים מהחברים שלו. אף אחד לא מחליט בשבילו.

לסיכום: יש לסמוך על החוכמה של הגולשים עצמם שיכילו את התופעה באופן טבעי, והם יודעים הכי טוב מה עובד בשבילם.